חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

פסק-דין בתיק ת"ק 34658-12-11

: | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות נתניה
34658-12-11
6.8.2012
בפני :
הרשמת הבכירה - יפעת אונגר ביטון

- נגד -
:
עדנה עטייה
 :
1. הראל חברה לביטוח בע"מ
2. שירביט חברה לביטוח בע"מ
פסק-דין

1.         התובעת ביטחה את רכבה בביטוח מסוג מקיף אצל הנתבעת 2. 

אין מחלוקת כי ביום 20.12.05 ארעה תאונת דרכים שבה נפגע רכב התובעת ונגרמו לו נזקים כמפורט בחוו"ד שמאי (המצורפת לכתב התביעה).

בהתאם, שילמה הנתבעת 2 לתובעת 14,867 ש"ח מתוך סכום הנזק שקבע השמאי, ולאחר ניכוי השתתפות עצמית.  כמו כן שולמו לתובעת שכ"ט שמאי וערך השבה לקדמות.

2.         בתביעה דנא, עותרת התובעת לחייב את הנתבעות, או מי מהן, בגין יתרת נזקיה, משום שלא פוצתה בין מלוא נזקיה ע"י הנתבעת 2.  אין חולק, כי לאחר התאונה נמכר הרכב ע"י התובעת לצד ג' במצבו שלאחר התאונה ובטרם תוקן.  אליבא התובעת, ההפרש בין שווי הרכב במועד התאונה למחיר המכירה, על יסוד חוות הדעת הוא 23,864 ש"ח. על כך יש להוסיף הפרש שכ"ט שמאי ולקזז את הסכום שקיבלה מהנתבעת 2.

מסך ההפרש 9,801 ש"ח, יש לקזז 20% בגין רשלנותה התורמת כפי שנפסק ע"י בית המשפט ומכאן סכום התביעה - 7,840 ש"ח.

3.         ראוי לציין כי נוהלו שני הליכים נוספים בגין התאונה:  האחד - בבית משפט השלום בנתניה בת.א. 1253/07,  תביעת הנתבעת 2 כנגד הנתבעת 1 והנהג מטעמה; והשני - בבית משפט השלום בתל אביב בת.א. 69186/06 תביעת הנתבעת 1 כנגד הנתבעת 2 והתובעת.

ביום 12.1.07 ניתן פסק דין בהליך ראשון לפיו חוייבו הנתבעים שם (הנתבעת 1 והנהג

מטעמה) לשאת ב- 80% משווי התביעה. במקביל, הגיעו הצדדים לפשרה בהליך השני, ע"פ המתווה שנקבע בפסק הדין.

4.         התובעת טוענת, אפוא, כי היא זכאית לקבל 80% מסך נזקיה כמפורט בפסק הדין.   לשיטתה, בטעות הגישו הצדדים הסדר פשרה בו הפכו את היוצרות והפכוה מתובעת לנתבעת.

5.         הנתבעת 1 טוענת כי מתקיים בעניינה מעשה בית דין, שכן העניין נשוא התביעה נדון, עת ניתן פסק הדין בהליך הראשון. כמו כן נטען כי אין מקום לחייבה בנזקים שהיה על התובעת לתבוע מאת המבטחת שלה, היא הנתבעת 2.

6.         הנתבעת 2 מתגוננת בטענת התיישנות בהתאם לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981  (להלן:"החוק").

7.         דיון והכרעה

התביעה כנגד הנתבעת 2

דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות על הסף מחמת התיישנות.

סעיף 31 לחוק קובע:

"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה בביטוח".

אין חולק כי מקרה הביטוח ארע ביום 20.12.05 ולמעשה, ביום הגשת התביעה, 19.12.11, חלפו כשש שנים. אף אם אביא בחשבון את ההליכים המשפטיים בתיק התאונה שהתקיימו בשנת 2007, ככאלה העוצרים את מרוץ ההתיישנות, חלפה התקופה בה ניתן היה להגיש את התביעה דנא, בתום שנת 2010.  מכאן התביעה התיישנה ואין התובעת זכאית לסעד כלפי הנתבעת 2.

התביעה כנגד הנתבעת 1

על התביעה כנגד  הנתבעת 1 חלים דיני ההתיישנות הכלליים ולפיכך לא התיישנה, הגם שחלפו כמעט שבע שנים מקרות מקרה הביטוח.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>